כל הפוסטים באישי

. מאה שנות בדידות נדמה לי שהשעה היתה "שעת אחר הצהריים המוקדמות", שעה בה הוטבעתי ע"י אימי לשתות-קפה-ועוגה-זה-טוב-זה-הזמן-וככה-זה-נהוג. היא נהגה

משהו קטן ליום הזיכרון הזה וההוא  כבר יותר מ-100 שנה אנחנו נלחמים בפלשתינאים ולא יכולים להם. אנחנו מאד רוצים לנצח

הבוקר, כשישבתי בקפה שמעתי קול מהשולחן הסמוך. אדם צעיר (25-30) נאנח בקול רם כששובל של מעמסה עטף את האנחה. תוך כדי

הלא תבין זוהי ארץ אבותינו. פוטו מרדכי