.
הבא. זה יהיה הדבר הבא. זה יהיה אוכל הרחוב הבא. זה יהיה הפאסט-פוד-גורמה הבא. הבא עלינו לטובה. היכונו לביאת השווארמה. ה-שווארמה. רפרם חדד ("אוכל איטי", השבוי המשוחרר מלוב) ואדם הורוביץ (המוסיקאי, בעל הפאב טקסידרמי) פוצחים במייזם חדש' מעניין ומגיר ריר. הוא נקרא "חאפז" (יש לבטא במבטא סורי) שווארמה של בשר כבש. המושג בשר כבש קטן על השווארמה. חאפז זה בשר כבש כתף,
פרוס, משופד על ציר אופקי שבין עליו בשר קבב fשvfk מונח מעל מנגל גחלים (מינימום עצי הדר) ומתחמם לאט לאט כשהעשן עוטף אותו ומעניק לו ארומת פרא של ציידים קשוחים, קשי יום, שהדרך היחידה שלהם לשאוב אהבה במעבה היער זה למלא את חיכם בחום בשרי, להביט בצמרות העצים החשוכות ולהתעלם מהמחשבות העצובות שחולפות בראשם, וזאת למרות שידידנו רפרם חדד, לאו דווקא מבטא (בצורתו ובהתנהגותו) את תמצית הגבריות הפראית – אין עגול ממנו, אין חייכן ממנו ואין מבט תמים יותר מאשר מבטו כשהוא בוהה בגחלים לוחשות. אדם הורוביץ זה סיפור אחר, נדמה לי.
כמה שעות קודם להנחת השיפוד האופקי, היפה והגדול כל האש, הבשרים שרו (וגם זמרו) במרינדה (איך אומרים מרינדה בסורית?) ברכז רימונים, פיסטוקים תבלינים ועוד כמה מרכיבים סודיים. הם השתכשכו במי הטעם והריכוך שעות מספר עד שספגו את כל הטעמים ורק אז הונחו מעל הגחלים.
המנה מוגשת עם עגבניות צלויות ששומן הכבש ליחלח אותם וסלט שמורכב ברובו מראשד, בצל לימונים ועוד כמה מרכיבים סודיים, אלא מה. הכל עטוף בפיתה דרוזית דקיקה שלא תכביד על הכבש הרך ועל חיכנו המצפה לטוב. שומני, מתובל, חרפרף ובשרי. בשרי-כבש. בקרוב יפתח לקהל הרחב.
אולי בנחלת בינימין-מונטפיורי. אינשאללה. אינטהעומרי.
דני
נראה אוכל נהדר שמטופל באהבה על ידי מי שיודעים את המלאכה.
משמח מאוד לקרוא.
בפעם הבאה תזמין אורחים!
זה לא "מי שיודעים את המלאכה" זה "מי שכוונותיהם ממוקדות"
🙂
פשע מצולם.