איך אומרים אללה ייסתור באידיש?

משהו קטן ליום הזיכרון הזה וההוא

 כבר יותר מ-100 שנה אנחנו נלחמים בפלשתינאים ולא יכולים להם.

אנחנו מאד רוצים לנצח אותם (שלא לומר "לפתור את הבעיה") ולא יכולים.

גם בימים אלה בעזה, לא ננצח אותם. נהרוג בהם, כן. לא ננצח. הם חזקים מאיתנו, הם נחושים מאיתנו.

 במלחמת "ששת" הימים ניצחנו מהר, חזק ובאופן אלגנטי כל כך את צבאות ערב, שמיד גם הבנו ש"אלוהים איתנו", רק איתנו. יותר מכך, אנחנו היינו האלוהים. אלים משובחים, מהסוג היהודי, ויפים כמו גנרלים רומיים.

חיל האויר שלנו הרס את חילות האויר הערביים בשלוש שעות.

חיל השריון שלנו השמיד את הטנקים שלהם.

חיל הים שלנו הטביע את האוניות שלהם.

הקומנדו שלנו טחן את הקומנדו שלהם והניצחון היה מעורר, מלהיב ומרחיב נחיריים.

צה"ל ניצח ובגדול – והכל בשישה ימים.

וביום השביעי נחנו והפסדנו.                                              

הפסדנו לפלשתינאים.

הפסדנו, כי אין להם חיל אויר להרוס.

הפסדנו כי אין להם שיריון להשמיד.

הפסדנו כי אין להם אניות להטביע.

הפסדנו לפלשתינאים כי לא היה להם צבא.

צה"ל (הצבא הכי חזק במזרח התיכון) יודע לנצח את כל צבאות ערב גם יחד,

אבל הוא לא יכול ולא יודע להלחם באין-צבא.

אין צבא בעולם שיודע להילחם באין-צבא.

מעולם לא ניצח צבא, אין-צבא.

 השלום יגיע לאזורינו רק בתנאי אחד, אם אנחנו (היהודים-ישראלים) נבין ונדע – נדע במובן הרמבמ"י של המילה: "לדעת, הווה אומר, להתנהג על פי הדבר" – נדע שהפסדנו במלחמה נגד הפלשתינאים.

כל עוד צבאנו ילחם באין-צבא הפלשתינאי, נמשיך להפסיד.

יש לי חשש סביר שלא בדורנו נדע שהפסדנו. בדורנו קשה לדעת שהפסדנו במלחמה.

קשה לדעת, בגלל "המלחמה ההיא".

אחרי שהפסדנו בה, הקמנו את הצבא הגדול והחזק בצבאות.

המצאנו את העוזי. והקמנו את חיל האויר. את ה-חיל ה-אויר.

ועד שלא נדע שהפסדנו את המלחמה נגד האין-צבא הפלשתינאי, עד אז לא יהיה סוף לקרבות ולא נוכל להתבונן ב"שלום" וב"שלווה".

 אולי הדור הזה קרוב מדי למלחמה ההיא.

עיירתנו בערה אז – ואנו מבעירים את עיירתם ומקווים לכבות את אש עיירתנו מאז. שם.

.