תמול שלשום

חזרנו ל"תמול שלשום" ושמחנו שהמקום הוותיק והקסום הזה התגבר על טלטלות השנה האחרונה. גם על הסגירה הכפויה בתקופת הקורונה (פעם ראשונה בכל 27 השנים מאז היווסדו שהמקום עמד סגור – זה לא קרה בתקופת הפיגועים וגם לא בשלג הכבד).
זה "מקום" לא מסעדה, לא בית קפה; "מקום עם מיתוס". במבנה הוותיק בנחלת שבעה ממשיכים לקיים ערבי שירה, השקות ספרים ומפגשים עם יוצרים וחושבים מעניינים.
התפריט משתנה מידי כמה שנים, במילים אחרות הוא די קבוע. תפריט של ביסטרו מקומי-כשר; חלבי עם הרבה פוקאצ'ות, שקשוקות מגוונות וסלטים. יש גם פסטות, דגים ועוגות.
החציל בטחינה עם הרבה גרגירי חומוס וסלסלת עגבניות, היה פשוט וטעים מאד יחד עם החציל הגיעה סלסלת לחמניות. הזמנו גם "קולרבי בתנור", שזו מנה עדינה של קוביות קולרבי אפויות ומוגשות עם טחינה במינון נכון שלא הופכת אותה לסינייה קרושה. מנה עדינה בגלל פריכות הקולרבי.
ה"ניוקי סלק" שזו מנה מרהיבה, כי פסטה בגווני סגול זה יפה וגם טעימה מאוד. הניוקי ממולאים בגבינות ופיסטוקים ומוגשים ברוטב שמנת עדין ועלי תרד. באופן כללי טעמם של הניוקי עם הרוטב היה משובח ולא מאוזן [נוטה יותר לטעים מאד מאשר למשהו אחר]. לעיקרית השנייה בחרנו בפילה דניס שנאפה בתנור, הוא היה מתובל טוב ומוגש על מצע של פריקי וירקות מוקפצים.
לא אכלנו קינוח מטעמים מובנים.
המקום יפה ונעים, עם תפאורה ספרותית שלרגע נוצר בלבול קטן ועוברת בראש מחשבה שאולי זאת מסעדה קטנה בחנות ספרים משנות ה-60. אבל לא. תמול שלשום הוא ביסטרו [מאד] ירושלמי, נעים וטעים. הצוות מסביר פנים ובין מנה למנה אפשר לעלעל בספרות יפה או מכוערת, או אפילו לקרא שירה.. בערבים בהם לא מתקיימים מפגשי תרבות, תוכלו לראות זוגות שמגיעים לדייט ראשון. כדאי לעיין ב"ספר האהבות של תמול שלשום" שעיקרו סיפורי הזוגות שהכירו פה ויש לא מעט, לפחות סיפורים.
אגב, דן גולדברג [הבעלים] מעולם לא קרה את "תמול שלשום". ריספקט. גם אני לא.