אמ;לק: איך עושים מרק כזה? ובכן, מטגנים בחמאה עם שמן זית, בצל עם סלרי קצוץ וגם 2 שיני שום וגם שורש סלרי ושורש פטרוזיליה ואפילו שומר קצוץ. אחרי כמה דקות, כשהירקות רכים, מוסיפים עצם או שתיים מעושנת. ממשיכים לערבב. ומוסיפים קוביות בייקון. עוד ערבוב קטן ואז מוסיפים אפונה מיובשת שרוככה במים, מוסיפים מים רותחים, מלח, פלפל שחור ופלפל אדום-חריף-מעושן. אחרי כשעה מוסיפים אפונה טריה או אפונה קפואה וגם נקניקיות (מהמין החזירי) חתוכות, מבשלים עוד קצת ואז אוכלים.
מה עושה את "מרק האפונה עם בשר מעושן ונקניקיות" למשאת נפש?
קודם כל המושג "בשר מעושן" מכיל בתוכו יער חורפי עם בקתה קרובה שנודף ממנה ריח של תבשיל חם, שמאד מוכר לנו ואנחנו לא יודעים מה מקורו.
יער, חורף וריח חזק שמוכר לנו.
אין כוח בעולם שיעצור את המחשבה שלנו שמתחילה במילה "הלוואי", כשאנחנו מאטים את צעדנו ביער, בחורף, כשהטמפרטורה קרובה לאפס (הגשם הקל פסק לפני כשעה) ומבקתת העץ נודף ריח של בשר מעושן.
עכשיו ה"הלוואי" הופכת לנשר טורף – ולעולם גם לא נוכל להמשיך את קו המחשבה שהתחיל לפני שהתקרבנו לבקתה. תשומת ליבנו תוסת על ידי יד גדולה, רכה, נשית, (מונעת על ידי חיוך בלתי נראה) שתופשת ברכות את פנינו ומזיזה אותנו לאט הצידה. לכיוון שאליו אנחנו מאד רוצים להגיע. כך זה ביום חורף, ביער. נפגשנו
נפגשנו עם הבצל המטוגן, הסלרי הקצוץ המטוגן עם הבצל, שיני השום המטוגנים, שורשי הסלרי והפטרוזיליה הקצוצים והמטוגנים – וגם שומר.
אנחנו מריחים את כף העץ שבוחשת בירקות הקטנים שמיטגנים בחמאה ושמן הזית, ויודעים בברור שזה הרגע להוסיף את העצמות המעושנות לירקות הקטנים שרוחשים (בהתנשאות מה) וגוברים על קול הגשם. כף העץ תמשיך לבחוש גם אם לא נביט בתחתית הסיר הגדול. וקוביות הבייקון? ואז,
ואז מוסיפים את האפונה הירוקה שהיתה מיובשת ועכשיו היא ספוגה במים ומערבבים כאילו לא יורד גשם, כאילו לא קר בחוץ וכאילו לא שומעים את הגשם יורד על העלים והגזעים הרטובים. ואז, מוסיפים מים רותחים, הרבה מים ובוחשים לאט. ואז, מוסיפים מלח וגם פלפל שחור וגם פלפל אדום-חריף-מעושן – לא להגזים בחריפות, אבל אפשר.
אחרי כשעה, בדיוק כשהרעם הגדול רועם, יש סיכוי סביר שכל מה שנמצא בסיר הגדול, היער, הגשום וגופנו-נשמתנו, יתאחדו לידי "הידע-הגדול", שנקרא לו כאן בשם הזמני, "האפונה מוכנה ומדיפה ריח מעושן", זהו ידע שונה. זהו ידע שמתחיל באזור המפשעה וזורק את הדם לעבר הראש. מהר מדי. אבל אסור להתבלבל, זה הרגע להוסיף אפונה טרייה או (אם מתעצלים לקלף, או לקנות בשוק) אפונה קפואה ולערבב, כמה דקות אח"כ חייבים להוסיף את פרוסות הנקניקיות, החזיריות. וזהו. אוכלים. אוכלים עם טוסטים חמים. אוכלים בקולות רמים ומדי פעם מביטים לצלחת (שצבעה כצבע היער נגיד, שרווד, מנוקד בוורוד-חזיר) ושותקים.
לקראת הרבע האחרון – עוברים לתנוחת-הכהנים, בשתי הידיים אוחזים בקערת המרק, ולוגמים. עכשיו הוא פושר וידידותי מתמיד.
גשם. יער. בשר מעושן. זה כל הסיפור.
