יהודים

יהודים.

או

סגן אחד שעבר ארבע שורות לאחור ביום חורף קר והתיישב ליד חברו הסגן אלוף, לא סיפור גדול.

בצילום אישתי ואני עומדים תחת השלט "ארבייט מאכט פריי".

טרייזינשטאט.

היה קר.

אני לבשתי את מעיל הצמר של אבי המת (אז הוא עוד חי. היום הוא מת. הגעגועים לאבי המת, אני מודה, גורמים לי להנאה לא מוכרת. אם ארצה אוכל להזיל דמעה, אם ארצה אוכל לחייך לקראת דמותו, הכל פתוח ונעים.

נזכרתי באבי כשנגעתי בשתי לחיי שלי, עם שתי ידי – מה גרם לי לגעת בשתי לחיי עם שתי ידי בו זמנית?

לא הייתי מגולח. מתי נגעתי לאחרונה עם שתי ידי בשתי לחיים לא מגולחות. אבי היה האחרון.

הוא לא דיבר איתי הרבה בחייו אבל מעולם לא שיקר לי. הוא סיפר על ילדה קטנה, כשגם הוא היה קטן, שבכל פעם שהוא הבחין בה יוצאת למרפסת, הוא התחיל לנגן בפסנתר,"במיוחד בשבילה") ואשתי (אז אישתי. היום גרושתי, גם את פניה חפנתי) לבשה מעיל פרווה שהיה שייך לאימי (החיה).

אז,כשעמדנו בקור הצ'כי תחת השלט "ארבייט מאכט פריי", לא הבחנתי בעובדה שאנחנו עוטים את מעילי הורי

מעטה שהגן עלינו מהקור.

ראיתי דרגשים ראיתי עמוד תליה ראיתי קיר מוות ראיתי מגורי קצינים

ראיתי בית קולנוע של קצינים שהיה דומה לקולנוע תכלת בתל אביב, צר ומאורך, על הקירות דלקו נורות קטנות שכוסו באהילים בסגנון ארט-דקו שנשתמרו יפה.

ראיתי סרט דוקומנטרי מחיי המחנה שעיקרו היה מוות

ישבתי לבדי

בכסאי ישב מעיל הצמר הארוך של אבי כשלשמאלי הפרווה של אימי שהכילה את אישתי.

היה נעים וחם בבית הקולנוע לקצינים הנאצים בטרייזינשטאט

החימום עבד, בחוץ היה קר בפנים היה נעים

בחוץ היה קר בפנים היה נעים

ואני ידעתי

שהקצינים

כשצפו בסרט ביום חורף (קר בחוץ וחם בפנים)

היה להם טוב

הם שתו שוקו חם

סמלת חילקה שוקו חם

לקצינים בכירים בלבד

הזוטרים,ישבו בשורות הראשונות ונאלצו להביא עימם את המשקה

לפעמים קצין זוטר התיישב ליד חברו הסגן אלוף

ואז גם הזוטר היה מקבל כוס שוקו חם מהסמלת החייכנית והוא לא היה שוכח ללחוש דנקה

הסמלת כמובן זיהתה מיד  את העברה המנהלית

לא סיפור גדול, סגן אחד שעבר ארבע שורות לאחור ביום חורף קר

היה להם טוב

קודם היה קר

אולי ירד גם גשם

סגן אלוף רץ לו בחושך בקור לעבר הדלת הסגורה של בית הקולנוע של טרייזינשטאט (למי היהאיכפת איזה סרט מוקרן. קר בחוץ וחם בפנים והכל בתוספת שוקו חם) הוא פתח את הדלת ומיד סגר אותה, חיכך את ידיו, חייך לעצמו במבט חד ומהיר הוא הבחין בשני מקומות טובים (הסידור בינהם היה שהסגן אלוף נכנס ומתיישב, וברגע שכבים האורות הסגן נכנסו מתיישב לידו)

דקה אחרי שהסגן היה מקבל את כוס השוקו שלו (כוס אמייל לבנה), הוא נרגע, הרגיש בטוח ונהנה מהמצב החדש והמוכר. ההנאה הגדולה מחום המשקה גרמה לו לעיתים גם לזקפה קלה.

לפחות לאחד מהם, אני לא בטוח למי, חלפה גם מחשבה, שמפאת קוצר ידי לדייק בתאורה אקרא לה כאן בשם המקוצר, "יהודים".

סגן אחד שעבר ארבע שורות לאחור ביום חורף קר והתיישב ליד חברו הסגן אלוף, לא סיפור גדול.

***

תגובה אחת

השארת תגובה